בראש של המטפלת ( בלוג אישי) -

על יחסים וטיפולים... ( חלק שני)

קראתי השבוע באחד הפורומים: "איך אני אמורה לספר למטפלת שלי הכל ואני לא יודעת עליה כלום..." אמירה ממש מעניינת ומורכבת (אגב, היא תלויה גם בגישה הטיפולית). אני רוצה לתת את נקודת המבט שלי לסוגיה...

נתחיל בגישה הטיפולית שלי שכוללת קשר קרוב, מיטיב ושיוויוני. ושמהניסיון שלי כמטפלת וכמטופלת, אני נגד גישה של עמדה טיפולית מרוחקת ובלתי נגישה.

נמשיך באחד האלמנטים החשובים ביותר בטיפול - בניית מערכת יחסים טיפולית חזקה של אמון, כבוד ורצון אמיתי לעזור ללקוחות שלי לצמוח ולהבריא. חשוב לי להיות אותנטית וכנה עם המטופלים שלי, וחלק מזה עבורי אומר גם לחלוק איתם את החוויות או הרגשות האישיים שלי, כל עוד זה מתאים ומשרת את המהלך הטיפולי, ולכן חשיפה עצמית היא כלי שבעיניי יכול לסייע בבניית הקשר וחיזוקו וגם לתרום לתהליך הצמיחה של המטופלים.

בחשיפה העצמית מתחוור שגם אני כמטפלת בסה"כ בנאדם שעובר תהליכים, גם לי יש מאבקים ופגיעויות ורגישויות ועוד... כולנו אותו הדבר, לכל אחד מאיתנו יש את האתגר שלו וכולנו חלק מאנושיות אחת ובהבנה הזו תחושת הבדידות קצת מתפוגגת. כמו גם, לעיתים יכולה החשיפה העצמית לסייע בביסוס האמונה שבשינוי, יש עוד אנשים שעברו תהליכים דומים וחל אצלם שינוי, זה אפשרי.

מנגד, חשוב לי לציין שכשאני בוחרת לשתף ולספר אני מודעת לרגישות שבדבר ולכן אני מנסה לעשות זאת ברגישות ובמודעות ומחשבה, להיות מודעת לגבולות שלי ולשתף רק את מה שמתאים ומועיל למטופל ולתהליך, לוודא שזה הזמן המתאים לחשיפה העצמית ולבדוק כל הזמן מהו המינון המתאים ועוד...

אז למטופלים שבינינו אני ממליצה לשאול אם יש משהו שמפריע לכם או מעסיק אתכם ולמטפלים אני מציעה להשתמש בחשיפה עצמית בתבונה ובעדינות ולא לפחד מזה כל עוד זה משרת את המטופל והטיפול...

CBT טיפול